<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן מ"ז</h1>
<h2>דף עה:</h2>
כל איסור שאינו מפעפע אע"פ שנפל חם על גבי חם קולף מקום שנפל שם ומותר. וכן אפילו נפל חם על גבי חתיכת היתר שבקדרה בד"א בשלא ניער ולא כסה הקדרה אבל ניער או כסה הרוטב מוליך האיסור בכל. וכן הדין בקרומות האיסורין שנצלו או נמלחו כאשר ביארנו. איסור מפעפע שנפל על גבי היתר חם אע"פ שיש בהיתר ששים צריך ליטול ממקום שנפל שם האיסור קליפה עבה והוא הנקרא בכל מקום נטילת מקום ע"כ.
<h2>דף עו.</h2>
המלח מחמם ומפליט ומבליע לפיכך בשר שחוטה שנמלחה עם בשר נבלה וכן דג טהור עם דג טמא אסורין. וכתב הרשב"א ז"ל בד"א כשהיו שניהם מלוחין וכן כשהיה הטמא מליח והטהור טפל אבל אם היה הטהור מליח והטמא טפל מותר מפני שחתיכה מלוחה פולטת וכל שפולטת אינה בולעת ודוקא כשהטמא המליח למטה והטהור (נופל) [הטפל] למעלה לפי שהתחתון גובר ומחמם אבל אם הטהור (הנופל) [הטפל] למטה והטמא המליח למעלה אינו אוסר התחתון אלא כדי קליפה. ובד"א כשהיה הטמא המליח שמן למטה לפי שהשומן והחלב מפעפע ואפילו על ידי מליחה ונבלע בכל ההיתר ואוסרו אלא א"כ יש בו ששים של היתר כנגד כל האיסור אבל אם אינו שמן אע"פ שהוא למטה אינו אוסר אלא כדי קליפה שהמליח אינו דומה לרותח מבושל אלא לצלי. ולפיכך כל איסור שאינו מפעפע שנמלח עם ההיתר כגון בשר שנמלח עם שמנו של גיד ועם קנוקנות שבו וכן שנמלחו עמו הקרומות האסורים קולף ואוכל השאר שאין שמנו של גיד וקנוקנות וקרומות שלו מפעפעין בין בצלי בין במליחה ואין אוסרין אלא כדי קליפה. באי זה מליחה אמרו שנמלח הרבה עד שאינו נאכל מחמת מלחו והוא כדרך שאדם מולח לקדרה. פחות מכן אינו צריך אלא הדחה בצונן.
